אוטרילו מוריס נולד בפריס ב- 1883 – נפטר בפריס ב- 1935 מוריס אוטרילו, אמן צרפתי מתחילת המאה העשרים, החל לצייר כדרך לגמול את עצמו מאלכוהוליזם בעצת אמו, סוזאן וולודון, ציירת חשובה בפני עצמה. ב-1909, לאחר שבע שנים של עבודה קשה, הגיע אוטרילו לגיבוש סגנונו האישי הייחודי: בנייה נחושה ומפושטת וצבעים ליריים שקטים. הוא תיעד בדבקות את פריס הבוהמיינית והפרוליטרית, ואת הבדידות והריקנות הרגשית שבה. עבודתו של אוטרילו, אמן מקורי ופיוטי, אינה שייכת לאף סגנון מוכר ואינה ניתנת לסיווג.

כיכר טרטר, שמן על בד בית קפה לאפן אג'יל בשלג וחמש דמויות, שמן על קרטון

נולד בהנובר ב- 1867 – נפטר בברלין ב- 1929

בית כנסת - מראה פנים או שטיבל בהונגריה, שמן על בדארנסט אופלר היה בנו של ארכיטקט יהודי בעל שיעור קומה, ומשפחתו הייתה מוכרת בחוגי האמנות בגרמניה. הוא למד במינכן ועבד זמן מה באנגליה ובהולנד, שם צייר דיוקנאות אלגנטיים של אנשי החברה הגבוהה בצבעים עמומים. בשנות העשרים שב לעבוד בגרמניה וזכה להכרה ולפופולריות כצייד וכאמן תחריט.

 נולד בבירנבאום ב- 1866 – נפטר בברלין ב- 1931

ירמיהו פחם על נייר

לסר אורי היה צייר גרמני יהודי יליד פרוסיה. בגיל 12 ברח מביתו כדי להימלט מהעוניהנורא של משפחתו, וחי כשוליה של סוחר בבגדים בברלין. משחסך די כסף נסע ללמוד אמנות בדיסלדורף, בבריסל ובפריס. הוא זכה בפרס מטעם האקדמיה לאמנות בברלין שאפשר לו ללמוד באיטליה. הוא חזר לברלין וקבע בה את ביתו, אך המשיך באורח חיים של עוני ונדודים. אורי יצר מספר רב של עבודות בשמן, רישומים, ליתוגרפיות ותחריטים, אבל כישרונו הגדול בא לידי ביטוי בציורי פסטל, והוא אכן נחשב לאחד מגדולי ציירי הפסטל במאה התשע-עשרה. בשנותיו האחרונות הרבה לצייר נופים עירוניים מלנכוליים במזג אויר סוער, שזכו להכרה ונמכרו במחירים גבוהים. סמוך למותו יצא לו שם במקומות רבים גם מחוץ לגבולות גרמניה.

 נולד בפריס ב- 1804 – נפטר בלאניי ב- 1886

נוף עם גשר, שמן על עץאיז'ן איזביי, צייר צרפתי , צייר בעיקר תמונות מחיי יומיום ונופים, ונחשב לצייר רב קסם, אם כי לא מרכזי, בתקופה הרומנטית. הנופים הראשונים שלו הוצגו ב"סלון" ב-1824. לאקוורלים המאוחרים של איזביי נודעה השפעה על האימפרסיוניסטיים.

נולד בקריקטו-סיר-קיוויל ב- 1854 – נפטר ברואן ב- 1926

מים, סירה וגדת נהר, שמן על בד

שרל אנגרן, צייר צרפתי, למד ברואן ובפריס. הוא הציג ב"סלון הבלתי תלויים" הראשון ב-1884, אך קנה לו שם אחרי הסלון של 1886. בנוסף לציורי שמן הציג אנגרן גם עבודות בפסטל. אנגרן אימץ את הדיויזיוניזם של סרה כדי להגיע לביטוי מקסימלי של אור ועצמת צבע. בשיטה זו מניחים נקודות זעירות של פיגמנט טהור על הבד, ואלו התמזגות אופטית בעינו של המתבונן. סרה פיתח עיקרון זה באופן שיטתי ומדעי, כשהוא משתמש בטכניקת הפוינטיליזם, כלומר, הנחת פיגמנטים לא מעורבבים בנקודות זו לצד זו. בסביבות 1904 פיתח אנגרן גישה אישית מאוד לדיויזיוניזם , בכך שהשתמש במשיכות מברשת גדולות יותר. התוצאה הייתה דומה לזו שהתקבלה בנקודות, אבל הערבוב האופטי מחוספס יותר, והאמן ניסה לפצות על כך בהגברת עצמת הצבעים. הצבעים החיוורים בעבודה שבאוסף הכט נובעים, כנראה, מדהייה ולא מבחירת האמן.

נולד באופלר ב- 1824 – נפטר בדוויל ב- 1898

בית-גידול של צדפות בווילרוויל, 1893 , שמן על בד

איז'ן בודין, אחד מציירי הנוף הצרפתים החשובים ביותר במאה התשע-עשרה, נחשב לחוליה מקשרת בין אסכולת ברביזון והאימפרסיוניזם. בשנות השישים הגיע בודין להישגים חשובים בציור ישיר מהטבע. הוא פיתח טכניקה של משיחות מכחול קצרות ומהירות שזיק של אור וצבע מבליח מתוכן פה ושם. שיטה זו הייתה הבסיס לעבודתו במשך כל חייו האמנותיים. יצירותיו מזכירות את אלה של קורבה הן בתיאור הטבע והן באיכויות החומריות. הנושאים של בודין היו לקוחים מחיי התקופה, והוא הרבה לצייר חופים אטמוספריים, ונופים בבריטני ובנורמנדי. 

 נולד בפלונסק ב- 1880 – נפטר בירושלים ב- 1940

ערב יום כיפור, 1931 צבעי מים יוסף בודקו קיבל חינוך יהודי מסורתי בצעירותו, ולאחר מכן למד אמנות בוילנה וכן בברלין אצל פרנץ פון שטוק. הוא עלה לפלשתינה ב-1933, וב-1935 התמנה למנהל בית הספר לאמנות ולאומנות "בצלאל". בודקו אייר ספרי תפילה רבים וכן יצירות ספרותיות משל ח"נ ביאליק, י"ל פרץ ושלום עליכם. בעבודתו הגראפית החיה בודקו את ערכיה הסמליים והעיטוריים של האות העברית.

נולד בנומסטיס, ליטא ב- 1900 – נפטר בקליפורניה ב- 1974  

דיוקן של בן האמן כמתופף, שמן על בד

מקס בנד, צייר יהודי יליד ליטא, למד בברלין ב-1923 ולאחר מכן עבר לפריס. הוא הציג את עבודותיו בברלין, פריס, קאונס (ליטא), לונדון, אמשטרדם וג'נבה. ב-1940 נסע בנד לארה"ב, ולימד אמנות בקליפורניה. סגנון הציור שלו לא השתנה מ-1930 ואילך.

 נולד בליל ב- 1864 – נפטר בפריס ב- 1941

הגשר באנייר, 1887 שמן על בדאמיל ברנאר, צייר, משורר ומבקר אמנות צרפתי, למד בסטודיו של פרננד קורמון בפריס. הוא התבלט מאוד כצייר וגילה עניין בלתי נלאה באקספרימנטים. ברנאר ניהל התכתבויות עם ואן-גוך, גוגין, סזאן ואודילון רדון, שנודעת להן חשיבות רבה להבנת תולדות האמנות. 

נולד בפריס ב־1796 – נפטר בפריס ב־1875

אגמים בוויל דה אבריי, שמן על נייר מונח על בדז'אן־בטיסט קמיי קורו, אמן ציורי נוף צרפתי מהמאה התשע־עשרה, למד אצל ז'אן־ויקטור ברטין ב"אקול דה בוזאר" בפריס. ואולם, המורה החשוב ביותר שהיה לו הוא הטבע עצמו, במיוחד האיל־דה־פראנס וסביבות פריס. כשביקר באיטליה בסוף שנות העשרים גילה את אפקט האור החזק והבהיר, אך משחזר לצרפת שב לצייר את השחר והשקיעה של איל–דה–פראנס. קורו כתב ביומנו על העקרונות המנחים אותו בעבודתו, ומשם לקוח המשפט הבא: "...השאר את מראה המסה, הכוליות, שצדה את עינך, ולעולם אל תאבד את ההתרשמות הראשונה שצבטה את לבך". כדי לשמור על מרקם אחיד, נהג קורו להוסיף לכל צבע מעט לבן; אפילו לשחור. מעברים עדינים של אפורים, שהונחו על הבד בארוח קצבי, הקנו לעבודותיו איכויות מוסיקליות. ציירים צעירים ומבקרי אמנות רחשו אהדה רבה לקורו. האימפרסיוניסטים הושפעו ממנו מאוד, והוא, משנעשה חבר בצוות השיפוט של הסלון, תמך בציור שלהם.

נולד בבורדו ב- 1808 – נפטר במנטנון ב- 1876

יער ברביזון, שמן על בדדיאז דה לה פנייה, צייר צרפתי ממוצא ספרדי, החל את דרכו האמנותית כצייר פורצלן בבית חרושת לכלי חרסינה. הוא העריץ את קורג'יו ואת דלקרואה. במשך זמן מה עבד במחיצת מייה, ונהג לומר שבעוד מייה צייר קוצים, הוא עצמו העדיף לצייר ורדים. לדיאז היה חוש טבעי לצבע והוא אהב מצבי תאורה יוצאי דופן. עבודותיו זכו להערצתם של רנואר ואימפרסיוניסטים אחרים.

נולד בליל ב- 1828 – נפטר באובר-סיר-וואז ב- 1909

נוף כפר, 1904 שמן על בדפול ואן ריסל הוא שמו המושאל של ד"ר פול גאשה, רופא וטיפוס ססגוני; סוציאליסט ודמוקרט, מעורב בחיי הרוח מימי צעירותו וכן צייר ואמן תחריט. הציג ב"סלון הבלתי תלויים", בעיקר תחריטים. גאשה היה אוהד של האימפרסיוניסטים. פיסארו וסזאן שהו ועבדו בסטודיו שלו הצופה על הנהר באובר-סיר-וואז, והיה זה שטיפל בואן גוך בימיו האחרונים.

נולד בפולין ב- 1887 – נפטר בירושלים ב- 1968

ברכת הלבנה, 1920, שמן על בד

יעקב שטיינהרדט, שעם הזמן הפך לצייר ואמן הדפס ידוע בישראל, עזב את פולין ב-1906 כדי ללמוד בברלין, בתחילה במוזיאון לאמנות ואומנות ולאחר מכן אצל אמן התחריט הרמן שטרוק. הוא גם למד בפריס אצל לורנס ומאטיס, שהשפיעו אך מעט על סגנונו. למפגש שלו עם האקספרסיוניזם, לעומת זאת, הייתה השפעה מרחיקת לכת. ב-1912 חזר שטיינהרדט לברלין ויחד עם לודוויג מיינדר הקים את קבוצת האמנות "Die Pathetiker". ב-1933 עזב שטיינהרדט את גרמניה, עלה לפלשתינה והתיישב בירושלים. בירושלים עסק בעיקר בתחריט ובליתוגרפיה. ב-1949 התמנה שטיינהרדט לראש מחלקת ההדפס באקדמיה לאמנות בצלאל, והיה מנהלה של האקדמיה בשנים 1957-1953.

נולד בפחנט ב- 1862 – נפטר בסנט קלייר שבפרובנס ב-1926

נוף, 1885-1880 בקירוב, שמן על בד

ואן ריסלברג היה צייר בלגי ומייסד "לה ונט", קבוצה של עשרים אמנים בלגים שהתאגדו ב-1883 כדי לעורר עניין באמנות חדשנית. באמצע שנות השמונים פגש את סרה ואימץ את הדיויזיוניזם, וב-1898 עקר לפריס שבה היה פעיל בחוגי הסימבוליסטים.

נולד בקוויסו ב- 1868 – נפטר בלה בול ב- 1940

גבר עם בקבוק, 1902 בקירוב, שמן על קרטון על בד

אדואר וויאר היה דמות בולטת בקבוצת "הנבי", שיצרה מיזוג בין הקווים המעוקלים והמתפתלים של אר נובו לבין סקלת הצבעים האימפרסיוניסטים. וויאר גם הושפע מאוד מהאיכויות הקוויות ומהצביעה השטוחה שבהדפסים היפניים. שמו הלך לפניו כצייר דיוקנאות, אך ציוריו לא היו דיוקן של האדם במובן הרגיל של המילה, כי אם דיוקן של הסביבה שבה חי. וויאר הצליח לבטא זאת על-ידי יצירת משחק של השתקפויות ויצירת קשר בין האדם לחפצים שסביבו. עבודותיו אלה רוויות במתח פיוטי והן מכונות "דיוקנים אינטימיים". אחרי 1900 השתנה סגנונו; משחק ההשתקפויות איבד מעצמתו, המתח הפיוטי התרופף, ובכך גבר "וויאר האימפרסיוניסט" על "וויאר משורר האינטימיות".

 נולד בקווימפה ב- 1876 – נפטר בדראנסי ב- 1944 

מונמרטר, 1931, גואש וגיר צבעוני על נייר מקס ז'קוב, יהודי צרפתי, היה צייר, משורר, סופר, מחזאי ומבקר, והיה לו חלק חשוב בעיצוב אופיה של התנועה הקוביסטית בשנותיה הראשונות ובהתפתחות של כיוונים חדשים בשירה המודרנית בתחילת המאה העשרים. שירתו הייתה מורכבת מתערובת של יסודות יהודים, ברטונים, פריסאים וקתולים. המשורר קרל פליים תאר כיצד "... ז'קוב הג'ינג'י עלה על שולחן בקפיצה, נופף במגבעתו, טחב את אצבעו לתוך מקטורנו ודקלם שיר סטירי כשהוא שורק ומכרכר בין בית לבית".1 ז'קוב ניהל אורח חיים בוהמייני במשך אי אלו שנים, אך לפרקים עברו עליו תקופות של חשבון נפש והתבוננות, ב-1915 התנצר וב-1921 נכנס לתקופה של התבודדות חצי נזירית במנזר שבסנט-בנואה-סיר-לואר. בשנים אלה צייר תמונות מחיי פריס וסביבתה בשמן, בגואש ובפסטל. במלחמת העולם השנייה נשלח ז'קוב למחנה הריכוז בדראנסי שליד פריס, ונפטר שם ב-1944. רבים מציוריו מוצגים במוזיאון של קווימפה, עיר הולדתו.

נולד בכרונינגן ב- 1824 – נפטר בהאג ב-1911

דיוקן עצמי, 1903 שמן על בד

ג'וסף ישראלס היה צייר הולנדי יהודי בן למשפחה של חלפן כספים. הוא למד אמנות אצל קורנליוס קרוסמן באמשטרדם וב"אקול דה בוזאר" בפריס, וכפי שהיה מקובל, למד להעתיק את ציוריהם של גדולי באמנים המוצגים בלובר. בהדרכת ארי שפר צייר ישראלס כמה סצנות מסיפורי התנ"ך בסגנון רומנטי, ובעת שהותו בפריס הכיר גם את אסכולת ברביזון. בשנת 1847 חזר ישראלס להולנד וצייר דיוקנאות ונושאים היסטוריים, ולעיתים קרובות שב וצייר נושאים יהודים. ב-1885, ולאחר שעבר לגור בכפר הדייגים זנדפורסט מסיבות בריאותיות, החל ישראלס לצייר נושאים מחיי הכפר: איכרים, דייגים וסביבתם הקרובה. ישראלס נחשב לאחד המייסדים של אסכולת הציור של האג. הוא זכה לפופולריות רבה בחייו בזכות רגישותו הפיוטית לאור ולצבע ולגישתו הרגשנית המוצהרת.

נולד במונפור-סיר-רייל ב- 1849 – נפטר ברואן ב- 1928

הסיין, שמן על בד לבורג, צייר נוף צרפתי, למד ברואן וב"אקול דה בוזאר" בפריס. הוא צייר באברניי, נורמנדי ובעמק הסיין, וניסה לבטא את ה"קסם הבלתי נדלה" של האור באיל-דה-פרנס. בשנים 1872 - 1877 שהה באלג'יר, שם לימד וצייר. ב-1878, לאחר שובו לפריס, הציג עם האימפרסיוניסטים, ומ-1890 ואילך ב"סלון דה לה נסיונל". עבודתו של לבורג הייתה מקובלת מאוד בחייו, אך לרוע המזל הוא חלה בשיתוק וב-1921 הפסיק לצייר לחלוטין.

נולד בפריס ב- 1865 – נפטר בפריס ב- 1935

"דגים מלוחים", שמן על קרטון על בד גוסטאב לואזו היה אוטודידקט. בגיל עשרים החל להעתיק הדפסים פופולריים בצבעי מים.החל מ-1890 בילה כמה קייצים עם גוגן בפונט-אוון, אבל בעבודותיו מתקופה זו לא ניכרת כל השפעה של הסינתטיזם. ב-1895 אימץ את הטכניקה האימפרסיוניסטית.

נולד בקובנו ב- 1860 – נפטר במוסקבה ב-1900

נוף, 1888-1887 בקירוב, שמן על נייר על קרטוןאיזק לויטן, צייר של נופים ליריים, למד אצל אלכסי סאברוסוב ואצל וואסילי פולנוב במוסקבה. הוא החל להציג את עבודותיו ברוסיה ב-1874 ומאוחר יותר הציג במינכן, בברלין ובפריס. ב-1892, כשהיה כבר צייר מוכר, ניצל אך בקושי מגירוש ממוסקבה בשל היותו יהודי. לויטן החל את דרכו בציור כריאליסט, אך לאחר מכן נטתה עבודתו לאווירה קודרת, ובעבודותיו החשובות ביותר ניתן לחוש בנופך פילוסופי ומוסיקלי.

נולד בפריס ב- 1858 – נפטר בפריס ב- 1941

דיוקן קמיי פיסארו, ליתוגרפיהמקסימילין לוס, צייר ואמן ליתוגרפיה צרפתי, למד אצל קרלוס דוראן בפריס. ב-1886 הצטרף לניאו-אימפרסיוניסטים והחל מ-1887 הציג עם סרה וסיניאק. להרבה לצייר נופים עירוניים. הוא ניסה לתאר את האור על-ידי שימוש בעקרון הפרדת צבעים הדיויזיוניסטי, אבל לא הייתה לו הסבלנות הדרושה לתהליך הקפדני של הפוינטיליזם, ובהדרגה פנה לטכניקות יותר אימפרסיוניסטיות. לוס שיתף פעולה עם עיתונים אנרכיסטים, הורשע במשפט ה"שלושים" המפורסם ב-1889, ותקופה קצרה אף ישב בכלא. מ-1935 ועד מותו היה לוס נשיא אגודת "האמנים הבלתי תלויים".

נולד בברלין ב- 1847 – נפטר בברלין ב- 1935

דיוקן עצמי, ליתוגרפיה מקס ליברמן, צייר ואמן הדפס, בא ממשפחה של תעשיינים יהודים בברלין. הוא למד אמנות בברלין ובווימאר, ומאוחר יותר נסע לפריס ולברביזון ושהה בהן תקופות ממושכות. הוא הכיר מקרוב את האמנות ההולנדית, שהשפיעה גם היא על נתיב התפתחותו באמן. בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה נעשתה הפאלטה של ליברמן בהירה יותר וניכרה בעבודתו אחדות של צבע וערך שלא הייתה קיימת בה קודם לכן. על-אף שנחשב למייצג הבולט ביותר של האימפרסיוניזם בגרמניה, מעולם לא הגדיר ליברמן את עצמו כאימפרסיוניסט. הסגנון המאוחר שלו, ששיקף במידה רבה את עולם המושגים הנורדי, לא היה דומה כלל לזה הצרפתי.

נולד בקאן ב- 1835 – נפטר בפריס ב- 1892

סטניסלס לפין היה אוטודידקט והתפתח תחת השפעת קורו ודוביני. הוא היה אחד האמנים הראשונים בצרפת שציירו ישירות מהטבע, ונמשך במיוחד לגדות הסיין וליובלים הזורמים אליו. העניין של לפין באור ובתופעות אטמוספריות הקדים את האימפרסיוניסטים, אל עבודת המכחול הקלה והצבעים הרכים היו רחוקים מאוד מגישתם הבוטה של האימפרסיוניסטים לצבע. ב-1874 השתתף לפין בתערוכה שמאוחר יותר נקראה "תערוכת האימפרסיוניסטים הראשונה".

  נוף עם הנהר, שמן על קרטון על בד      בית על הנהר, שמן על קרטון בד

נולד בפריס ב- 1832 – נפטר בפריס ב- 1883

ראש של אישה זקנה או אישה עם כיסוי ראש לבן, 1856 , שמן על בדאדואר מאנה, אחד האמנים הצרפתים החשובים ביותר במאה התשע-עשרה, למד שש שנים ב"אקול דה בוזאר" בסטודיו של תומס קוטור, וסיים את לימודיו ב-1856. הוא העריץ את ציירי המופת מהמאות הקודמות ובעת ובעונה אחת אהב מאוד את החיים המודרניים. בהדרגה חדרו אסתטיקה מודרנית וטכניקות גסות יותר לעבודתו, והוא המיר את ההדרגה הטונלית של המסורת האקדמית בניגודיות צבעונית רבת חיוניות. האימפרסיוניסטים העריצו את יכולתו לשחרר את עצמו ממוסכמות ספרותיות ומקביעות מוסריות וכן את הצבעוניות העזה של ציוריו.

נולד בבורדו ב- 1875 – נפטר בפריס ב- 1947

פון נף (הגשר החדש), 1935, שמן על בד

 אלבר מארקה היה צייר נוף צרפתי ידוע במחצית הראשונה של המאה העשרים. מארקה למד בסטודיו המפורסם של גוסטאב מורו. ב-1905 השתתף עם מאטיס ואחרים בתערוכה הראשונה של הפוביסטים ב"סלון הבלתי תלויים", וציוריו היו מבין הבוטים שבהם. אבל מארקה לא היה מעוניין בבוטות כשלעצמה, אלא במסיביות של צורות ובהרמוניה של טונים. בהדרגה פיתח סגנון אישי של הרמוניה ופשטות, שהיה מבוסס על יצירת שטחים רצופים ואחידים תוך ויתור על הריצוד חסר המנוחה של האימפרסיוניזם. בסגנונו של מארקה שלובים זה בזה דיוק וקלילות, נחישות וערפול, ויש בו איזון יוצא דופן במראות הנתונים להשתנות מתמדת. בקרב מומחים חלוקות הדעות ביחס לאותנטיות של הציור שבאוסף הכט.

נולד בליבורנו ב- 1884 – נפטר בפריס ב- 1920

דיוקן של מוד אברנט, 1908 שמן על בד מצויר בצידו האחורי של עירום עם כובע

מודילאיני נולד בליבורנו שבאיטליה למשפחה יהודית ספרדית דלת אמצעים אך בעלת מסורת תרבותית עשירה. הוא הגיע לפריס בגיל 22 לאחר שמונה שנים של הכשרה אקדמית באמנות, היה חדור הערכה רבה לגדולי האמנות של המאות שעברו, והתעניין מאוד בספרות ובמיוחד בשירה. מודיליאני התגורר במונמרטר, למד באקדמיה הפרטית של קולורוסי והרבה להשתתף במפגשים של אמנים ומשוררים מהאוונגרד. לא פעם נאמר שהוא העריך מאוד את מאטיס ואת פיקאסו, אולם חוקרים טוענים שבאמנותו לא הייתה התייחסות לפוביזם או לקוביזם. מודיליאני העריץ את הציירים האיטלקים של המאה הארבע-עשרה, במיוחד את האסכולה של סיינה, וכן התעניין באמנות פרימיטיבית בכלל ואפריקאית בפרט. האחרונה הייתה "להיט" באותה תקופה, וסביר להניח שמודיליאני ראה את תערוכת האמנות האפריקאית שהוצגה בטרוקדרו ב-1906.

נולד בפריס ב- 1840 – נפטר בז'יוורני ב- 1926

נוף בז'יוורני, אפקט שלג, 1886, שמן על בד

קלוד מונה למד ב"אקדמי סוויס" ולאחר מכן בסטודיו של שרל גלייר בפריס, שם פגש את פרדריק בזיל, אוגוסט רנואר ואלפרד סיסלי. הציור הראשון ששלח לסלון של 1868 התקבל וזכה להצלחה, אבל ציורים שהגיש ב-1869 נדחו. עם פרוץ מלחמת צרפת פרוסיה ב-1870, נסע מונה ללונדון והצטרף לסיסלי, פיסארו ודוביני ששהו שם, ושם הכיר גם את סוחר האמנות פול דוראן-רואל. בלונדון התוודעו ציירים אלה אל האמנות של קונסטבל ושל טרנר. עם שובו לצרפת, עבר מונה להתגורר בארז'נטיי שליד פריס ( 1873-1874 ), שם גרו גם רנואר ומאנה. בארז'נטיי צייר מונה את הסיין, את גדות הנהר ואת תחרויות השייט, כשהוא מתמקד באפקטים החמקמקים והמשתנים של הטבע, ומצייר אותם בצבעים חיים. ב-1874 נערכה התערוכה הראשונה של קבוצת ציירים, שמאוחר יותר נקראו אימפרסיוניסטים, ולמונה היה תפקיד מוביל בתנועה. מונה וחבריו השמיטו טונים אטומים מהפלטה שלהם ונמנעו מצבעוניות מקומית ומקווי מתאר. הטונים נקבעו במעין חטיבות והונחו בנפרד על גבי הבד כך ששברו את האור לצבעי הפריזמה. ב-1878 עבר מונה לוויטי וב-1883 לז'יוורני, ומלבד גיחות קצרות אל מחוץ לגבולות צרפת, חי שם עד אחרית ימיו. מונה התבונן בטבע בעין חדה והיה קולוריסט מחנון. הוא היה העקבי מבין חבריו בפיתוח החזון והסגנון האימפרסיוניסטים.

נולד בסמילוביצ'י, ליד סמולנסק ב- 1894 – נפטר בפריס ב- 1943

זר גלדיולות אדומות, 1919 , שמן על בד

חיים סוטין, צייר צרפתי ממוצא יהודי, גדל במשפחה ענייה מאוד. בגיל 13 ברח מהבית למינסק ושם לקח כמה שיעורים ברישום. ב-1910 נסע ללמוד בוילנא ולפרנסתו עבד בחנות צילום. ב-1913, הודות לתמיכתו של פטרון, נסע לפריס והחל ללמוד אצל פרננד קורמון ב"אקול דה בוזאר". סוטין התיידד עם אמדאו מודיליאני שהציגו בפני סוחר האמנות לאופולד זבורובסקי, והלה מימן לסוטין שהייה של שלוש שנים בסרה שבפרובנס (1919-1921). סוטין יצר שם כ-200 תמונות סוערות וטעונות מאוד מבחינה רגשית, שלא היו לטעמו של זבורובסקי, אבל אספן האמנות האמריקאי א"ק ברנס קנה כ-100 מהן ב-1923. סוטין חזר לפריס ב-1926 וצייר פגרים מבותרים וכן דיוקנים מעוותים ומאוד אקספרסיביים. ב-1929 שהה סוטין בשטו גויון ועבד שם בחברת בני משפחת קסטנג, שברשותם היו רבות מיצירותיו. אחרי כיבוש צרפת על-ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, חי סוטין במחבוא אך המשיך לצייר. ב-9 באוגוסט 1943 נותח כתוצאה מהחרפה בקיב הקיבה שהיה לו, ונפטר על שולחן הניתוחים.

נולד בפריס ב- 1840 – נפטר במורה-סיר-לואן ב- 1899

הסיין במרלי, 1873, שמן על בד

אלפרד סיסלי, צייר נוף צרפתי, בא ממשפחה אנגלית שחייה בפריס. הוא למד אצל צ'רלס גלייר ב"אקול זה בוזאר" בפריס, ושם התיידד עם ז'אן-פרדריק בזיל, קלוד מונה ואוגוסט רנואר. כל הארבעה סיימו את לימודיהם ב-1863 ועבדו יחד בשייליי שביער פונטנבלו. ב-1866 הציג סיסלי בסלון בפעם הראשונה, אך עבודתו נדחתה בשנה שלאחר מכן. הוא ביסס את דרכו האמנותית על פי אדישות מצד הציבור ומצד רוב סוחרי האמנות. סיסלי הושפע מקורבה ומקורו, אבל מונה הוא זה שהראה לו את הדרך לאימפרסיוניזם. מלבד גיחות קצרות ללונדון ונורבגיה, לא עזב סיסלי את פריס וסביבותיה. הוא הגביל את עצמו לציור נופים כמעט באופן בלעדי.

 נולד בברסלאב, גרמניה ב- 1874 – נפטר בניו-יורק ב- 1972

גינה ליד אגם איטלקי, 1931 , שמן על בדאויגן ספירו היה בנו של חזן מברסלאב. הוא למד אמנות אצל פרנץ פון שטוק במינכן, הושפע מאוד מהיוגנדשטיל והשתתף בתערוכות הסצסיון. ספירו חי בפריס החל מ-1906 ולימד ב"אקדמי מודרן", אך בשל היותו אזרח מדינת אויב, ב-1914 היה עליו לחזור לגרמניה ותקופת מה עבד כשרטט במחלקת הקרטוגרפיה של הצבא הגרמני. אחרי המלחמה לימד אמנות בגרמניה עד 1933. משנאסר עליו לצייר ולהציג בגרמניה חזר לפריס. ב-1940, בעקבות פלישת הנאצים לצרפת, נאלץ לחיות במחבוא ומאוחר יותר ברח לארצות הברית ועסק בהוראת ציור.

נולד בפריס ב- 1863 – נפטר בפיניסטר ב- 1927

טבע דומם עם קדרת מרק, 1900 , שמן על בד סרוזיה, אמן צרפתי ותיאורטיקן אמנות, למד באקדמיה "ז'וליין" בפריס. ב-1888 שהה בפונט-אוון שם הכיר את גוגן. כשחזר לפריס ייסד את קבוצת הנבי, ששילבה אסתטיקה סימבוליסטית, קווים מתפתלים, דוגמת האר נובו, וצבעוניות אימפרסיוניסטית. בשל הנטייה לעסוק בתיאוריה, היה סרוזיה מודע לגישתו למבנה הציורי יותר מחבריו לקבוצה. מבחינתו הייתה האמנות קידוש של הטבע, ומישור התמונה היה "ביסודו משטח מצופה בצבעים המאורגנים בסדר מסוים". הוא היה נושא דברה של האסתטיקה הסימבוליסטית והמייצג העקבי ביותר שלה.

נולד בסט. תומס באיים הקריביים ב- 1830 – נפטר בפריס ב- 1903

עגלה עם עצים, 1863 , שמן על בד

פיסארו, אמן צרפתי גדול ממוצא יהודי, נשלח כאיש צעיר ללמוד עסקים בפריס, אבל התעניין יותר באמנות וב-1855 החל את לימודיו ב"אקדמי סוויס" בפריס ושם הכיר את קלוד מונה. פיסארו למד גם אצל קמיי קורו, שהשפיע עליו מאוד. ב-1870 ביקר בלונדון ושם פגש לראשונה את פול דוראנד-רואל, שתמך מאוחר יותר באימפרסיוניסטים ואף נעשה פטרונו ומכר עבורו את ציוריו. ב-1874 השתתף פיסארו בתערוכה הראשונה של הקבוצה שתיקרא מאוחר יותר האימפרסיוניסטים, והיה היחיד שלקח חלק בכל שמונה התערוכות שלה. פיסארו שינה את סגנונו לעיתים קרובות. לאחר תקופה שבה צייר בדים בנויים בגושים בדומה לסזאן, שינה פיסארו כיוון, ובהשפעת מונה החל ב-1877 לעסוק באור. ב-1885-1886 אימץ את הטכניקה הדיויזיוניסטית, אך היא הייתה נוקשה מדי עבורו וב-1890 נטש אותה לטובת סגנון חופשי וספונטני יותר שהיה גם קרוב יותר לעבודותיו המוקדמות. פיסארו זכה למעט עידוד או תמורה כלכלית במהלך חייו. הוא נפטר ב-1903, כשהוא מותיר מאחוריו מורשת אמנותית לדורות והילה אישית של אדם אציל נפש, נבון וטוב לב.

נולד בפדווינסק ב- 1883 – נפטר בירושלים ב- 1964

בנו של רב וראש ישיבה מדווינסק, צייר בשמן ובפסטל, אמן ליתוגרפיה וקרירטוריסט. פן גילה עניין באמנות כבר בגיל צעיר ולמד באודסה, בוינה ובפריס. ב-1913 עלה לפלשתינה, אך זמן קצר לאחר מכן נסע לפריס ולארצות הברית ורק ב-1920 חזר לפלשתינה על מנת להשתקע בה. בפלשתינה יצר את גוף העבודות החשוב שלו, תמונות התנ"ך, והשתמש בדוגמנים מקומיים בעלי חזות מזרחית לתיאור הדמויות התנ"כיות. פן היה אחד המורים הראשונים באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" בירושלים.

מיטת היולדת מתוך "קנקן הדמעות", 1926 , ליתוגרפיה

נולד באודסה ב- 1862 – נפטר באוקספורד ב- 1945

כד עם ורדים צהובים ואדומים, 1932 , שמן על בדלאוניד פסטרנק, צייר ואמן תחריט, היה בן למשפחה יהודית מאודסה. הוא למד רישום בעיר הולדתו, ולאחר מכן באוניברסיטה של מוסקבה ובאקדמיה לאמנות במינכן. ב-1905 נעשה חבר באקדמיה לאמנות של סט. פטרסבורג, וב-1921 עבר לברלין. ב-1924 ביקר פסטרנק בפלשתינה וצייר את נופיה בצבעי מים. בעקבות עליית המשטר הנאצי עזב את ברלין ועבר ללונדון בה חי עד סוף ימיו. צייר בעיקר דיוקנאות וביניהם של לאו טולסטוי ואלברט אינשטיין.

נולד בלה האבר ב- 1879 – נפטר בפריס ב- 1949

עצים ושיחים בירוק, שמן על בד פריס, צייר צרפתי, למד אצל פייר בונאר בפריס. בשנים 1905-1906 הציג עם הפוביסטים ומאוחר יותר היה מושפע מסזאן ומהקוביסטים. פריס צייר נופים, טבע דומם ודמויות וכן ביצע עבודות לתיאטרון.

נולד בפריס ב- 1848 – נפטר בג'נוויה ב-1894

זר חרציות, 1893, שמן על בדגוסטאב קייבוט היה בן למשפחה עשירה, צייר ומשענתם הכלכלית של האימפרסיוניסטים. הוא למד אמנות בפריס אצל האקדמיסט לאון-ז'וזף בונה, והצטרף לקבוצת האימפרסיוניסטים לאחר שנדחתה עבודה שהגיש לסלון ב-1875. לקייבוט הייתה נטייה חזקה לריאלזים ולבניית חללים יוצאי דופן. ב-1888 התיישב בפטי ג'נווייה שעל גדות הסיין, שם גר מונה. שני האמנים היו שותפים באהבתם לגינון ופרחים. ב-1893, שנה לפני מותו, הציג קייבוט 26 ציורי פרחים וטבע דומם בגלריית ווינדשטיין.

נולד בגורנה ב- 1848 – נפטר בפריס ב- 1906

"אימהות", אישה וילד, שמן על בדאיז'ן קרייר, צייר ואמן תחריט צרפתי, למד אצל אלכסנדר קבנל ב"אקול דה בוזאר" בפריס. והא צייר דיוקנאות ועבודות בנושאי אימהות, וכן תמונות דקורטיבית. מטרתו של קרייר הייתה לתאר מציאות עליונה, עולם של אידיאות, תוך שימוש במינימום קווים וצבעים. קרייר הצליח מאוד כאמן משום שעבודותיו משכו קהל של אינטלקטואלים ושוחרי ספרות.

נולד באליזבטגרד, אוקראינה ב- 1897 – נפטר בפריס ב- 1934

החותנת" מתוך "יהודים מאוקראינה", 1924 ליתוגרפיה"יששכר ריבק, אמן יהודי בן המאה ה20-, נולד בעיירה יהודית באוקראינה. ב-1917 נהרג אביו בפוגרום. במשך כל חייו דבק ריבק בתרבות היהודית. כבר בזמן שלמד אמנות בקייב השתתף במסעות פולקלור שנערכו לאורך הדנייפר, כדי להתחקות אחר אמנות יהודית כמו בתי כנסת מעץ, מצבות מסותתות ותשמישי קדושה דקורטיביים. הוא השתכנע שהפולקלור הוא הבסיס לאמנות היפה. בקייב פגש ריבק את אלכסנדרה אקסטר, ציירת ומעצבת תפאורות לתיאטרון שהיו לה קשרים עם קוביסטים בפריס ועם פוטוריסטים באיטליה, ובאמצעותה התוודע לסוגיות באמנות המודרנית. הוא האמין שייעודו בחיים הוא לקחת חלק בגיבושה של אמנות יהודית מקורית, ושניתן להשיג זאת רק על-ידי שילוב האמנות היהודית המסורתית בחשיבה הצורנית (צבע, קצב, טקסטורה) של האוונגרד.

נולד בפרנה-סנט-מרן ב- 1851 – נפטר בפריס ב- 1934

נוף עם אגם ועצים אדומים, שמן על בד בתולדות האמנות מוכר שופנקר יותר כמעריצו, איש סודו ופטרונו של פול גוגן מאשר כצייר. אבל בניגוד למה שניתן היה לצפות, כצייר לא הושפע כלל מגוגן ומאסכולת פונט-אוון. הוא למד על אימפרסיוניזם מפיסארו ולאחר מכן למד אצל קרלוס-דוראנד ואצל פול בודרי. הוא היה ידידו של ז'ורז' סרה וממייסדי "סלון הבלתי תלויים", שבו הציג לראשונה ב-1884.

נולד בברלין ב- 1876 – נפטר בחיפה ב- 1944

איש מזוקן, 1909, גיר שחור ולבן

הרמן שטרוק, צייר ואמן תחריט, נולד למשפחה יהודית אורתודוקסית בברלין. לטכניקת התחריט התוודע לראשונה בסדנתו של הנס מייר באקדמיה לאמנות בברלין, וזו הפכה עד מהרה לטכניקה המועדפת עליו, ושבה גם הצטיין. ב-1900 נסע להולנד והיה תלמידו של ג'וסף ישראלס. שטרוק נעשה ציוני בגיל צעיר, היה ממייסדי תנועת "המזרחי", והיה פעיל בתנועה הציונית במשך כל חייו. על עבודותיו המוקדמות חתם בשמו העברי חיים אהרון בן דוד. שטרוק לא היה רק תחריטאי מיומן אלא גם מורה מעולה. עם תלמידיו נמנו מרק שאגאל, מקס ליברמן, יוסף ישראלס ולוויס קורינת, כולם, מלבד שאגאל, מבוגרים ממנו בהרבה. ב-1908 פרסם ספר בשם אמנות התחריט, ובו דיון תיאורטי בתחום והנחיות מעשיות. הביקוש לספר היה רב והוא הגביר את העניין בתחריט בקרב אמנים מקצועיים וחובבים כאחד. במשך מלחמת העולם הראשונה שימש שטרוק כקצין קשר של הצבא הגרמני לקהילות היהודיות בליטווניה וביילורוסיה, וב-1919 סופח למשלחת הגרמנית לשיחות ורסיי כיועץ לענייני יהודים. ב-1922 עלה שטרוק לפלשתינה, התיישב בחיפה, ועבד בעיקר בתחריט.