אוצרת: רחל שקורי

שנת התצוגה: 1995

קיסריה ונמליה (מתוך קטלוג התערוכה): אבנר רבן, החוג לציוויליזציות ימיות

קיסריה שלחוף הים נבנתה בידי הורדוס כעיר השוכנת לצד הנמל הגדול והמוגן, המאפשר לאניות לעגון בו בבטחה בכל מזג אויר. העיר נקראה כך על שמו של אוגוסטוס קיסר, ומכלול הנמל, כולל החלק העירוני שנסמך לו, נקרא 'סבסטוס' – המילה היוונית לתואר הלטיני אוגוסטוס (= המפואר, הנעלה).
יוסף בן־מתתיהו מתאר בפירוט רב את בניית הנמל והעיר ומסכם: "את הנמל הקדיש המלך ליורדי הים באשר הם ואת העיר לתושביה".

אוצרת התערוכה: ד"ר רנטה רוזנטל־הגינבוטום

שנת התצוגה: 2003

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

תערוכת 'הנבטים בנגב'התערוכה 'הנבטים בנגב' מבוססת על הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בערי הנגב רחובות, שבטה, חלוצה, ממשית, עבדת וניצנה, ובאתרים נוספים, תחנות דרכים ומצודות לאורך 'דרך הבשמים', וליתר דיוק 'דרך הקטורת והתבלינים' הנבטית בנגב ובערבה. השרידים שנחשפו באתרים נבטיים אלה, והממצאים שהתגלו מחוץ לגבולות ארץ־שראל ומיוחסים לנבטים, הם עדות לשגשוגם ולהצלחתם הכלכלית, שנבעה מהיותם חוליה מרכזית בסחר הקטורת והתבלינים, במיוחד בתקופות ההלניסטית והרומית. הצלחה זו השפיעה על תרבותם ועל אורחות חייהם, כך שמנוודים הם נעשו יושבי קבע ביושבים עירוניים. בעת העתיקה המאוחרת, בתקופה הביזנטית, עזבו הנבטים את אמונתם הפגאנית וקיבלו עליהם את הנצרות. השתרשות הנצרות בקרב הנבטים מוצאת את ביטויה בשרידי כנסיות מפוארות שנבנו בערי הנגב.

אוצרת: עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

שנת התצוגה: 1994

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון

קבוצת כלי האבן עשויים אבן גיר מימי הבית השניהשם שנבחר לתערוכה: "פרצה טהרה בישראל" (בבלי, שבת יג, ע"ב) – כלי האבן בשלהי ימי הבית השני, קושר את תפוצתם הרחבה של כלי אבן הגיר עם גבור ההקפדה בהלכות טומאה וטהרה, שאפיינה את אורחות חייה של הקהילה היהודית בשלהי ימי הבית השני. הגורם לשגשוגה של תעשיית כלי אבן הגיר בשלהי ימי הבית השני, היא ההלכה היהודית הקובעת כי כלי אבן אינם מקבלים טומאה. התערוכה מציגה את כלי אבן הגיר על רקע דרישות ההלכה היהודית, ומחלקת אותם לארבעה תחומים "שערים":

אוצרת התערוכה: עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

שנת התצוגה: 1999

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון

מבט מתערוכת דמויות בעלי-חיים מאוסף ליאו מילדנברג

בספר איוב העוסק בסוגיית הצדיק הסובל והצדק האלוהי, 'מאלץ' איוב את האל להוציא את צדקתו לאור. בתשובת האל (לח־מא) לשאלות איוב הנוקבות, הוא מציג את נפלאות העולם אשר ברא, עולם אשר ברא, עולם אשר האדם, בהיותו חלש וקצר דעת, אינו מסוגל להבין. בתשובתו מתוארות גם נפלאות הבריאה המתגלות בשגרת חייהם של בעלי־חיים: "התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא. כי ישחו במעונות ישבו בסכה למו ארב. מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו יתעו לבלי אוכל. הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמר" (מח 38־לט 1). ספר איוב הוא דוגמה לקסם שהילכו בעלי־חיים, בתכונותיהם, ובאורחות חייהם, על משוררים וסופרים בימי קדם, ועדות להיותם מקור השראה בחיבוריהם. אוסף בעלי־חיים של ד"ר ליאו מילדנברג הוא עדות לקסם זה, שנשבו בו אמנים קדמונים, ובאמצעותם נשבה בו גם האספן עצמו.

אוצר: ד"ר יזהר הירשפלד

שנת התצוגה: 2006

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

המנורה והגביע שהתגלו בבית הכנסת (באדיבות רשות העתיקות)

העדויות הארכיאולוגיות מלמדות כי הודות לסגולותיו המיוחדות של נווה המדבר עין גדי, ובמיוחד שפע מקורות המים, התקיימה בו פעילות אנושית כבר לפני אלפי שנים. החפירות והסקרים הארכיאולוגיים באתר ראשיתם ב־1949 בחפירת בדיקה וסקר בהנהלת בנימין מזר. יוחנן אהרוני ויוסף נוה ערכו במקום סקרים נוספים בשנות החמישים, ובשנות השישים נערכו חפירות רחבות ההיקף בהנהלת מזר מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה. בחפירות אלה נחשפו המתחם הכלקותי כל מדרגת ההר מעל עין גדי, שרידי היישובים מהתקופה הישראלית עד שלהי התקופה הביזנטית בתל גורן, ובית המרחץ הרומי באמצע המישור שבין נחל דוד לנחל ערוגות.

אוצרת התערוכה: ד"ר רנטה רוזנטל-הגינבוטום

שנת התצוגה: 1998

פסל דיוניסוס, שיש, בית שאן (באדיבות רשות העתיקות)דיוניסוס (בקחוס) אינו כלול בחוגם של שנים-עשר האלים האולימפיים. למרות זאת זכה לפופולאריות לא רק בתחום המיתולוגי ובאמנות החזותית של התרבות היוונית וההלניסטית אלא גם בחברה היהודית, הנוצרית והמוסלמית של שלהי העת העתיקה. דיוניסוס היה אל היין והחקלאות, התענוגות והפריון, השִכרות והאכסטזה, פטרונם של הקוצרים ושל התיאטרון והשחקנים הנודדים. פולחנו של דיוניסוס הגיע ליוון מתרקיה או מאסיה הקטנה; אביו היה האל זאוס, ואמו - בת תמותה, סֶמֶלֶה שמה, בתו של קדמוס מלך תֶבי. קיימות אגדות שונות על מעשיו של דיוניסוס בצעירותו ועל האופוזיציה אליו, שייתכן שהיא מרמזת להיותו זר, פולש להר האולימפוס. סופר עליו, כי רדף והעניש קשות את אלה שסירבו להאמין באלוהותו, ולמרות זאת, הוא הוכר כאל אמיתי רק לאחר שפולחנו התפשט בעולם העתיק.

אוצרים: אבנר רבן, יעל ארנון, רחל פולק

שנת התצוגה: 1999

הקדמה (מתוך קטלוג התערוכה): פרופ' אבנר רבן, החוג לציוויליזציות ימיות

islamjarsקיסריה, העיר שייסד הורדוס המלך בשנת 10 לפסה"נ, בקצה הצפוני־המערבי של ממלכתו, התפתחה במרוצת הדורות עד שהפכה למרכז האורבני הגדול ביותר בתחומי ארץ־ישראל. היישוב העירוני, שהיה לבירת הפרובינקיה הרומית והביזנטית (קודם 'יהודה' ואחר כך 'פלסטינה הראשונה'), נכבש לראשונה בתולדותיו כיבוש צבאי של ממש בשנת 640 לסה"נ בידי מעאויה, מפקד צבאותיו של הח'ליפה הראשון עמר איבן־אל־חטאב. במשך 470 השנים הבאות המשיכה קיסריה להתקיים כעיר של ממש, אם כי הושפעה בוודאי מחילופי השלטון בין השושלות המוסלמיות ומפשיטות שוד ביזנטיות (בשנות השמונים של המאה ה־ז' ובשנת 975).

אוצרות: פרופ' אן קילברו וד"ר ורד רז-רומאו

שנת התצוגה: 2010

מבט על של העיר עכותערוכה זו מוקדשת למורשת המוחשית והלא מוחשית של עכו במהלך התקופות. השרידים הארכאולוגיים המרשימים של עכו, המבנים ההיסטוריים ומורשתה התרבותית העשירה מעוטרים בטקסטים היסטוריים רבים, סיפורים ססגוניים וסיפורים שבעל־פה. בשל מקומה האסטרטגי על החוף ונמלה טבעי, שימשה עכו לאורך ההיסטוריה שלה צומת דרכים ראשי ומקום מפגש בין מזרח למערב.

אוצרת: עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

שנת התצוגה: 2002

משקולות פליז, התקופה העות'מאנית

המדידה בסקר הארכיאולוגי סקר יסודי של האזור, בתחומו מצוי האתר הקדום, מהווה צעד הכרחי הקודם לחפירה עצמה והוא מספק תשובות לסוגיות הקשורות בתפרוסת היישוב בתקופות השונות, אופייה, ממדיה ושינויים בתפרוסת זו במרוצת הזמן. לצורך קיום הסקר נחלק אזור גיאוגרפי נרחב למשבצות, הנסקרות באופן שיטתי על ידי חוליית סקר. הסקירה הרגלית כוללת ביקור בכל אתר, תיעוד - צילום, ציור ומדידה - של שרידי המבנים הנראים על פני השטח ואיסוף שרידים ארכיאולוגיים, בעיקר שברי חרסים, הפזורים על פני השטח והמייצגים את התקופות בהן יושב האתר. בעבודת השדה נעזר הארכיאולוג במכשירי מדידה ביניהם: נווליר – מכשיר למדידת גבהים; רולטקה – סרט מדידה; פלס – לבדיקת איזון; תיאודוליט – למדידת זוויות אופקיות ואנכיות; שולחנית.

 
אוצר: ד"ר דני נדל

שנת התצוגה: 2002

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

מבט מהתערוכה

הממצאים שהתגלו תוך כדי חשיפת המחנה הם בני 23,000 שנה והם מרשימים בטיבם ובאיכות השתמרותם. במחנה התגלו שרידי שש סוכות, הקדומות ביותר מסוגן בעולם. כמו-כן התגלו קבר, מדורות ומתקנים נוספים. החפירות הראו כי שטח האתר גדול משני דונם. התגליות מעידות כי מפלס אגם הכנרת השתנה פעמים רבות בעבר, ובכמה מהמקרים השינויים הגיעו עד כדי מספר מטרים.התערוכה 'אהלו II: מחנה דייגים-ציידים-לקטים בן 23,000 שנה על חוף הכנרת' מוקדשת לממצאים שנחשפו באתר הפרהיסטורי שעל גדת הכנרת. החפירות באתר נערכו בשנים 1991-1989 ובשנים 2001-1998 בהנהלת ד"ר דני נדל מאוניברסיטת חיפה. בשנים של ירידה במפלס מי הכנרת, ירידה שהיא תוצאה של הבצורת הממושכת שפקדה את אזורנו, נחשפו שרידי המחנה שעד אז היו מכוסים במים. האתר נמצא בגובה של 213/212 מטר מתחת לפני הים. כלומר, 4-3 מטר מתחת לפני המים כשהאגם מלא.

אוצרת התערוכה: עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

שנת התצוגה: 1997

פתח דבר (מתוך קטלוג התערוכה): עפרה רימון

כתב היד 'על חומרי הרפואה', מאת הרופא היווני דיוסקורידס, מאה א' לסה"נהצורך והיכולת למצוא מרפא לחולי ולמכאוב, קדומים כקדמות ימי האנושות, משום כך, במובנים רבים ראשיתה של הרפואה עם ראשית התרבות האנושית. בתערוכה 'חולי ומרפא בימי קדם' מוצגים ממצאים, השופכים אור על תולדות הרפואה בארץ־ישראל ובארצות השכנות, למן התקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפסה"נ) ועד לשלהי התקופה הביזנטית (אמצע המאה השביעית לספירה). הצורך למצוא מזור לתחלואים ולמכאובים המלווים את האדם למן רגעי הלידה ועד להסתלקותו מן העולם, להרחיק את אימת המוות ולהאריך את חיי בן התמותה, הביא לפתרונות שונים. פתרונות אלה, המגוללים את תולדותיה של הרפואה, ראשיתם בתקופות הפרה־היסטוריות, כפי שמלמדים מחקרים שנעשו בעצמות אדם מתקופות אלה, והמשכם במחקר הרפואי המודרני, בן ימינו. 

אוצרת: עפרה רימון, מנהלת ואוצרת המוזיאון

מבט מהתערוכההתערוכה "מטמונים וגניזות כפרשיות בהיסטוריה" והקטלוג המלווה אותה, מכוונים לייצג את המגוון העשיר של מטמונים וגניזות שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות בארץ, תוך ניסיון להבין, את המניע להטמנתם, אם על רקע אמונות ודעות של המטמינים ואם על רקע תהפוכות היסטוריות בנות זמנם של המטמינים. המטמונים המוצגים בתערוכה נחלקים לשתי קבוצות:

האחת: מטמונים בחזקת הפרט או הציבור שהם בבחינת רכוש יקר שהוטמן כדי להסתירו מעין זר – בדומה לשימוש בכספת היום.
השנייה: מטמונים שהם בבחינת "גניזה" (favissa). אלה הם מטמונים של חפצים ששימשו בהקשר פולחני ומשום קדושתם לא הושלכו בהיפגמם או בתום השימוש בהם, אלא נשמרו בגניזה.