כלי חרס מבית הקברות באכזיב, באדיבות רשות העתיקות
אכזיב המצויה בצפונו של מישור החוף, מדרום לשפך נחל כזיב, הייתה עיר נמל פניקית חשובה שנושבה לראשונה בתקופה הכנענית (הברונזה) התיכונה II.
ההתיישבות הפניקית, שראשיתה בשלהי האלף השני לפסה"נ בחוף הלבנון, התפשטה באלף הראשון לפסה"נ דרומה לאורך חופי ארץ־ישראל ומערבה לקפריסין, ובהמשך לאיי הים התיכון ולחופיו המרוחקים.
תרנגול חרס, צעצוע גרירה, קבר במע'אר א־שריף (בשרון) מאות א־ה לספה"נ, באדיבות רשות העתיקותהממצא הארכיאולוגי והמקורות הכתובים מעידים כי בתרבות הפנאי של מבוגרים וילדים בעולם העתיק היה מקום נכבד למשחקים ולשעשועים מסוגים שונים. מבוגרים וילדים נהנו ממשחקים והשתעשעו בתחרויות ספורט, משחק בחיות מחמד, מחול שירה ונגינה בכלים שונים.
etrusold
ראשיתה של התרבות האטרוסקית במאה הח' לפסה"נ במרכז איטליה. היא מתייחדת בתרבות החומרית ובשפה האטרוסקית, שעליה ידועים פרטים מעטים בלבד. האטרוסקים יצרו את התרבות המפותחת ביותר באיטליה עד לתקופה הרומית. על אף ההשפעה היוונית החזקה, מעידים הכתובות וממצאים אחרים שהאטרוסקים לא היו יוונים במקורם. עיקר הממצאים הארכיאולוגיים האטרוסקיים נתגלו בקברים מפוארים, שבהם נמצא שפע של חפצי מתכת וקרמיקה, ברמה אמנותית וטכנית גבוהה. התצוגה כוללת מבחר של פיסול וכלי חרס אופייניים לתרבות זו.
משקולות אבן מיהודה, התקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת
בימי קדם יוחדה מדידת הכמות באמצעות שקילה למתכות יקרות, כסף וזהב, ששימשו אמצעי תשלום קודם להמצאת המטבעות, וכן לשקילתם של מוצרים מיוחדים כגון תבלינים ותרופות. באוסף המוזיאוןמשקולות עשויות אבן, ברונזה, עופרת או זכוכית, שהשתייכו למערכות שקילה שונות שהיו נהוגות בארצות המזרח הקדום למן התקופה הכנענית ועד שלהי התקופה הביזנטית.
חותם דמוי חרפושית עשוי אבן גיר חומה כתובת עברית: לפדיהו בן המלך מעוטר בדגם כותרת פרוטו־איאולית המאה ה־ז' לפסה"נ
חותמות כתובים אלה, מהמאות ח'־ו' לפנה"ס, מאירים תחומים שונים הקשורים בחקר קדמוניות ארץ־ישראל והארצות השכנות, כגון התפתחות הכתב, הלשון, אוצר השמות, המנהל, החברה, הדת והאמנות.
נוסף על החותמות העבריים, האוסף כולל גם חותמות פניקיים, עמוניים, מואביים, אדומים וארמיים. תפוצתם הרחבה של החותמות העבריים בהשוואה לכלל החותמות השמיים המערביים היא עדות לכך שהקריאה והכתיבה היו נחלת רבים בחברה הישראלית.
החשובים שבין החותמות העבריים הם אלה הנושאים תארים, המעידים על תפקידו של בעל החותם במנהל הממלכה. נדירים הם החותמות שהיו שייכים לנשים ולכן נועדת חשיבות רבה לשבעת החותמות באוסף הכט, שהיו שייכים לנשים. חותמות אלה מעידים על מעמדן החברתי ועל זכויותיהן המשפחתיות של הנשים בחברה השמית המערבית בתקופת המקרא.
1
2בתחילה היה נר השמן, ששימש בבתים, במקומות פולחן ובקברים, קערת חרס פשוטה שמולאה בשמן ובו טבול פתיל שהודלק למאור. הפתיל נעשה מחומרים שונים, בעיקר מהצומח. בהמשך, נצבטה קלות שפת הקערה כדי לייצב את הפתיל בשקע שנוצר. במרוצת השנים הפכה הצביטה לפִיָה של ממש. מסורת הנר הצבוט נמשכה עד שלהי התקופה ההלניסטית, בתקופה זו הפכה הצביטה לקיפול שני חלקי השפה, באופן שהם נגעו זה בזה והכלי הפך לבית קיבול בעל חדק. במקביל התחיל להתפתח הנר הסגור, היצוק בדפוס, שלו פיה מוארכת וגוף חלול בעל פתח. נר זה נעשה משני חלקים שהוצמדו. לאחר הצמדתם נעשו שני נקבים בחלק העליון, האחד שימש ליציקת שמן לתוך המיכל והאחר באזור המוארך, להכנסת הפתיל. מתקופה זו ואילך נוצלו פני השטח של הנר לעיטור בדגמים מגוונים. מרבית הנרות הקדומים עשויים חרס, אך היו גם נרות שנעשו ממתכת ומזכוכית.
אבן מגולפת משער חולדה בהר הבית. באדיבות רשות העתיקות
במשך שנים רבות לא התאפשר לקיים חפירות ארכיאולוגיות מסודרות בירושלים; אלה החלו רק במאה הי"ט ונערכו בכמה אתרים ותחת מגבלות רבות. על אף הנסיבות המקשות, נתגלו בחפירות שרידי יישוב החל מהתקופה הכלקוליתית ועד ימינו.
רבים מסודותיה הארכיאולוגיים של העיר נשארו חתומים עד מלחמת ששת הימים, אך מאז נערכו בעיר חפירות ממושכות ויסודיות שהתמקדו, בין השאר, באזור הכותל המערבי והכותל הדרומי של הר הבית, ברובע היהודי, באזור מגדל דוד, בהר ציון ובעיר דויד.
החפירות הארכיאולוגיות, בהן נתגלו ממצאים רבים מתקופות שונות ובעיקר מתקופת הבית הראשון והבית השני, חושפות את עברה המפואר של העיר.
סוס מעוטר, מאות ו'־ה' לפסה"נ
קפריסין השוכנת באגן המזרחי של הים התיכון, הושפעה מתרבות יוון מצד אחד, ומתרבות פניקיה מהצד האחר. שילוב של שתי אלה הוליד תרבות עשירה ומגוונת שרמתה הטכנולוגית והאמנותית גבוהה במיוחד.
תרבותה של קפריסין השפיעה לא מעט על התרבות החומרית של ארץ-ישראל, ועל הקשרים ביניהן מעידים הממצאים הארכאולוגיים העשירים שמקורם מקפריסין שנתגלו בחפירות בארץ.
מטמון שקלים מימי מלחמת היהודים ברומאים 66־70 לסה"נ
אוסף המטבעות הוא אחד המרכיבים החשובים באוסף הכט.
האוסף כולל מטבעות שנטבעו בידי השליטים היהודים בימי בית שני, החל מימי פחוות יהד הפרסית (באמצע המאה הד' לפנה"ס בקירוב) וכלה במטבעות בר־כוכבא (135־132 לספירה). מרשימים במיוחד הם השקלים וחצאי השקלים מימי המרד הגדול, והסלעים והדינרים שהוטבעו בימי מלחמת בר־כוכבא. מטבעות אלה עוטרו בדגמים נפוצים באמנות היהודית, כגון רימונים, אשכול ענבים, גביעים וכלי נגינה.
ידית נר שמן מברונזה בדמות עלה גפן, מאות א' לפסה"נ - מאה א' לסה"נ
שבעת צמחי השדה והכרם שנשתבחה בהם ארץ־ישראל מפורטים בספר דברים (ח: ח): "ארץ חטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש".
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים פירות שהבשילו משבעת המינים.שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמרים שימשו לעתים קרובות כמוטיבים בעיטור בתי כנסת וחפצי יום־יום באמנות היהודית הקדומה. הם מופיעים על מטבעות, חותמות, טבעות, נרות, תכשיטים, כלי זכוכית ועוד.
קמע בדמות 'עין הורוס', פאיאנס, שושלט כ"טבמצרים המבודדת, המוקפת מדבריות ממזרחה וממערבה וים בצפונה, נוצרה תרבות מפוארת ומפותחת. ניתן לשער שעושרו של הנילוס ושפעת היבולים הביאו לשגשוג תרבותי בארץ זו במשך למעלה משלשת אלפים שנה.
תכשיטים, התקופה הרומיתיצר הקישוט היה מן הבולטים ביצריו של האדם הקדמון והביא ליצירת תכשיטים שנועדו לעיטור ולמשיכת תשומת לב. גם שימוש מאגי בתכשיטים נודע בקרב החברות הקדומות ולפעמים נועדו אלה להדג עושרו ומעמדו של העונד אותם, גבר או אישה.