נולד בפריס ב־1796 – נפטר בפריס ב־1875

אגמים בוויל דה אבריי, שמן על נייר מונח על בדז'אן־בטיסט קמיי קורו, אמן ציורי נוף צרפתי מהמאה התשע־עשרה, למד אצל ז'אן־ויקטור ברטין ב"אקול דה בוזאר" בפריס. ואולם, המורה החשוב ביותר שהיה לו הוא הטבע עצמו, במיוחד האיל־דה־פראנס וסביבות פריס. כשביקר באיטליה בסוף שנות העשרים גילה את אפקט האור החזק והבהיר, אך משחזר לצרפת שב לצייר את השחר והשקיעה של איל–דה–פראנס. קורו כתב ביומנו על העקרונות המנחים אותו בעבודתו, ומשם לקוח המשפט הבא: "...השאר את מראה המסה, הכוליות, שצדה את עינך, ולעולם אל תאבד את ההתרשמות הראשונה שצבטה את לבך". כדי לשמור על מרקם אחיד, נהג קורו להוסיף לכל צבע מעט לבן; אפילו לשחור. מעברים עדינים של אפורים, שהונחו על הבד בארוח קצבי, הקנו לעבודותיו איכויות מוסיקליות. ציירים צעירים ומבקרי אמנות רחשו אהדה רבה לקורו. האימפרסיוניסטים הושפעו ממנו מאוד, והוא, משנעשה חבר בצוות השיפוט של הסלון, תמך בציור שלהם.

נולד בסמילוביצ'י, ליד סמולנסק ב- 1894 – נפטר בפריס ב- 1943

זר גלדיולות אדומות, 1919 , שמן על בד

חיים סוטין, צייר צרפתי ממוצא יהודי, גדל במשפחה ענייה מאוד. בגיל 13 ברח מהבית למינסק ושם לקח כמה שיעורים ברישום. ב-1910 נסע ללמוד בוילנא ולפרנסתו עבד בחנות צילום. ב-1913, הודות לתמיכתו של פטרון, נסע לפריס והחל ללמוד אצל פרננד קורמון ב"אקול דה בוזאר". סוטין התיידד עם אמדאו מודיליאני שהציגו בפני סוחר האמנות לאופולד זבורובסקי, והלה מימן לסוטין שהייה של שלוש שנים בסרה שבפרובנס (1919-1921). סוטין יצר שם כ-200 תמונות סוערות וטעונות מאוד מבחינה רגשית, שלא היו לטעמו של זבורובסקי, אבל אספן האמנות האמריקאי א"ק ברנס קנה כ-100 מהן ב-1923. סוטין חזר לפריס ב-1926 וצייר פגרים מבותרים וכן דיוקנים מעוותים ומאוד אקספרסיביים. ב-1929 שהה סוטין בשטו גויון ועבד שם בחברת בני משפחת קסטנג, שברשותם היו רבות מיצירותיו. אחרי כיבוש צרפת על-ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, חי סוטין במחבוא אך המשיך לצייר. ב-9 באוגוסט 1943 נותח כתוצאה מהחרפה בקיב הקיבה שהיה לו, ונפטר על שולחן הניתוחים.

נולד בסט. תומס באיים הקריביים ב- 1830 – נפטר בפריס ב- 1903

עגלה עם עצים, 1863 , שמן על בד

פיסארו, אמן צרפתי גדול ממוצא יהודי, נשלח כאיש צעיר ללמוד עסקים בפריס, אבל התעניין יותר באמנות וב-1855 החל את לימודיו ב"אקדמי סוויס" בפריס ושם הכיר את קלוד מונה. פיסארו למד גם אצל קמיי קורו, שהשפיע עליו מאוד. ב-1870 ביקר בלונדון ושם פגש לראשונה את פול דוראנד-רואל, שתמך מאוחר יותר באימפרסיוניסטים ואף נעשה פטרונו ומכר עבורו את ציוריו. ב-1874 השתתף פיסארו בתערוכה הראשונה של הקבוצה שתיקרא מאוחר יותר האימפרסיוניסטים, והיה היחיד שלקח חלק בכל שמונה התערוכות שלה. פיסארו שינה את סגנונו לעיתים קרובות. לאחר תקופה שבה צייר בדים בנויים בגושים בדומה לסזאן, שינה פיסארו כיוון, ובהשפעת מונה החל ב-1877 לעסוק באור. ב-1885-1886 אימץ את הטכניקה הדיויזיוניסטית, אך היא הייתה נוקשה מדי עבורו וב-1890 נטש אותה לטובת סגנון חופשי וספונטני יותר שהיה גם קרוב יותר לעבודותיו המוקדמות. פיסארו זכה למעט עידוד או תמורה כלכלית במהלך חייו. הוא נפטר ב-1903, כשהוא מותיר מאחוריו מורשת אמנותית לדורות והילה אישית של אדם אציל נפש, נבון וטוב לב.

נולד בליבורנו ב- 1884 – נפטר בפריס ב- 1920

דיוקן של מוד אברנט, 1908 שמן על בד מצויר בצידו האחורי של עירום עם כובע

מודילאיני נולד בליבורנו שבאיטליה למשפחה יהודית ספרדית דלת אמצעים אך בעלת מסורת תרבותית עשירה. הוא הגיע לפריס בגיל 22 לאחר שמונה שנים של הכשרה אקדמית באמנות, היה חדור הערכה רבה לגדולי האמנות של המאות שעברו, והתעניין מאוד בספרות ובמיוחד בשירה. מודיליאני התגורר במונמרטר, למד באקדמיה הפרטית של קולורוסי והרבה להשתתף במפגשים של אמנים ומשוררים מהאוונגרד. לא פעם נאמר שהוא העריך מאוד את מאטיס ואת פיקאסו, אולם חוקרים טוענים שבאמנותו לא הייתה התייחסות לפוביזם או לקוביזם. מודיליאני העריץ את הציירים האיטלקים של המאה הארבע-עשרה, במיוחד את האסכולה של סיינה, וכן התעניין באמנות פרימיטיבית בכלל ואפריקאית בפרט. האחרונה הייתה "להיט" באותה תקופה, וסביר להניח שמודיליאני ראה את תערוכת האמנות האפריקאית שהוצגה בטרוקדרו ב-1906.

נולד בפריס ב- 1863 – נפטר בפיניסטר ב- 1927

טבע דומם עם קדרת מרק, 1900 , שמן על בד סרוזיה, אמן צרפתי ותיאורטיקן אמנות, למד באקדמיה "ז'וליין" בפריס. ב-1888 שהה בפונט-אוון שם הכיר את גוגן. כשחזר לפריס ייסד את קבוצת הנבי, ששילבה אסתטיקה סימבוליסטית, קווים מתפתלים, דוגמת האר נובו, וצבעוניות אימפרסיוניסטית. בשל הנטייה לעסוק בתיאוריה, היה סרוזיה מודע לגישתו למבנה הציורי יותר מחבריו לקבוצה. מבחינתו הייתה האמנות קידוש של הטבע, ומישור התמונה היה "ביסודו משטח מצופה בצבעים המאורגנים בסדר מסוים". הוא היה נושא דברה של האסתטיקה הסימבוליסטית והמייצג העקבי ביותר שלה.

נולד בפריס ב- 1832 – נפטר בפריס ב- 1883

ראש של אישה זקנה או אישה עם כיסוי ראש לבן, 1856 , שמן על בדאדואר מאנה, אחד האמנים הצרפתים החשובים ביותר במאה התשע-עשרה, למד שש שנים ב"אקול דה בוזאר" בסטודיו של תומס קוטור, וסיים את לימודיו ב-1856. הוא העריץ את ציירי המופת מהמאות הקודמות ובעת ובעונה אחת אהב מאוד את החיים המודרניים. בהדרגה חדרו אסתטיקה מודרנית וטכניקות גסות יותר לעבודתו, והוא המיר את ההדרגה הטונלית של המסורת האקדמית בניגודיות צבעונית רבת חיוניות. האימפרסיוניסטים העריצו את יכולתו לשחרר את עצמו ממוסכמות ספרותיות ומקביעות מוסריות וכן את הצבעוניות העזה של ציוריו.