1
מאה שנה לפועלם של היינריך קוהל וקרל וצינגר
לחקר בתי הכנסת הקדומים
רוני רייך
מכון זינמן לארכיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה
בשנת 1916 הופיע בלייפציג הספר בתי כנסת עתיקים בגליל ( Antike Synagogen in Galil?a) מאת
החוקרים הגרמנים היינריך קוֹהל וקרל וצינגר (Heinrich Kohl und Carl Watzinger). וזה כרך
מרשים המכיל 18 לוחות ו-306 איורים המשולבים בדפי הטקסט, והוא פורסם מטעם האגודה המזרחית
.Deutsche Orient- Gesellschaft – הגרמנית
אף שחוקרים כבר עסקו בסוגיית בתי הכנסת העתיקים, מפעלם של קוהל ווצינגר מציין את
תחילת המחקר השיטתי של בתי הכנסת היהודיים, וזאת בעקבות חפירות ארכיאולוגיות שעשו השניים
בראשונה בשנת 1905 במבנים החשובים שהיו ידועים בעת ההיא.
פרטי החפירות שערכו השניים ידועים ברובם בעיקר משום שהם לוו בתכניות ובשרטוטים
מפורטים רבים. עם זאת אני מסופק אם רבים מחוקרי בתי הכנסת העתיקים גם קראו את הכרך העבה
הזה, הכתוב גרמנית ארכנית וטרחנית. אני מקווה שיום אחד יתאפשר להוציא לאור תרגום לעברית של
הטקסט החשוב הזה . לפתיחת הכנס הזה, המוקדש לחקר בתי הכנסת היהודיים העתיקים במלאת מאה שנה
למפעלם של קוהל וּוצינגר, אסתפק בהבאת קטעים אחדים מתורגמים מן ההקדמה ומן המבוא של הספר,
שנכתבו בידי וצינגר:
החורבות הקדומות שאת תיעודן אנחנו מפרסמים בזה, זוהו לראשונה בשנת 1852 כבתי כנסת
בידי אדוארד רובינסון, וזאת על יסוד הכתובות העבריות וזיהויָן האדריכל ו, י הן יוחסו לתקופת
הפריחה של בתי הכנסת היהודיים בגליל. הוא [רובינסון] מונה את כפר ברעם, מירון, ארביד
[ארבל , ] תל חום [כפר נחום] ומצרף להם גם את המקדש הרומי בקדש.
אחר- ב, כך שנת 1864, ייחד להן ארנסט רינן בדיקה מדוקדקת כמונומנטים המובהקים של הגליל,
והביע משאלה "למשלחת מיוחדת שיוטל עליה לחשוף את המונומנטים המיוחדים האלה". יש
להודות לו על הבדיקה הראשונה של החורבות של כפר ברעם, קייסון "צ[ ל קסיון , ] אנ-נברתין,
מירון א, - 'ג יש [גוש חלב] ותל חום. באירביד הוא לא ביקר. את החורבות של יארון וקדש הוא
הוצ , אי ובצדק, מתוך רשימת בתי הכנסת. הוא היה גם הראשון להצביע על בית הכנסת היחיד
המוכר מחוץ לגליל, היא החורבה של שילה. 2
משאלתו של רנן לתיעוד ולשחזור חורבות בתי הכנסת מולאה בחלקה על ידי משלחת ראשונה של
הקרן לחקר ארץ-ישראל (PEF) בהנהלתו של קפטן צ' וילסון, בשנת 1866 ש, על אודותיה הופיע ו
דוחות קצרים. בעקבותיה באה המשלחת של קונדר וק ,נר'יצ שבשנים 1878–1872, בעת מיפוי
ארץ-ישראל המערבית, הפנו את תשומת הלב אל חורבות בתי הכנסת. תיאורים ת, כניות
ושרטוטים שלהם פורסמו במלואם רק בשנת 1881 בכרך הראשון של הסקר של ארץ-ישראל
המערבית, לאחר ש נר'קיצ כבר סיכם את התוצאות המהותיות ברשימה קצרה בצירוף סיכום
היסטורי. בעוד וילסון בדק תשעה בתי כנסת (אנ-נברתין א, - 'ג יש, כפר ברעם ( , )םישני מירון, אם
אל-עמד, ארביד, תל חום וכרזה [כורזין , )] מונה קיצ'נר אחד-עשר לע( אלה שנמנו נוסף עוד אחד
'בג יש ואחד בצפצאף , ) ועוד שלוש חורבות 'ח( רבת סמקה בכרמל, טייבה ובלאט ש, ) את זיהויָן
כבתי כנסת הוא ציין כמסופק. חוץ מאלה ראה גירן ב, שנת 1880, עקבות מעטים של מבני בתי
כנסת בעילבון ב, סאסא ובעלמה. הוא מציין, בהסתמך על רינן שלפניו, גם את החורבה בקסיון
כבית כנסת, ואילו קיצ'נר רואה בה מקדש רומי הדומה לזה שבקדש. לכך מצטרפים שני מבנים
בעבר הירדן המזרחי, שעליהם דיווחו תחילה אוליפנט בשנת 1885, וג' שומכר יה סב אליהם את
תשומת הלב ב-1886 בתיאורו את הגולן, והם באד-דיכּה ובאֻם אל- אקנ טיר. כבר שומכר שיער
שיש לצרף את החורבה באד-דיכה למבנים היהודיים והשווה את המבנה באם אל- אקנ טיר עם זה
של אד-דיכה, אך בלי למסור עליו מסקנות. גם בתיאורים שלו את השרידים באר-רפיד, מצפון
לאד-דיכה עולה האפשרות שמקורם בבית כנסת.
כאשר תירש והלשר ביקרו בשנת 1903 גם באתרי בתי הכנסת במהלך מסע הסקר שלהם מטעם
החברה המזרחנית הגרמנית, הם מצאו את החורבות במצב של הרס גובר והולך. בעקבות הדוח
שלהם קיבלה על עצמה החברה המזרחנית הגרמנית, כמבצע ראשון על אדמת ארץ-ישראל, לבצע
את הבדיקה ואת התיעוד של מבני בתי הכנסת. יהר שיון לתיעוד החורבות ולחפירות ההכרחיות
לקביעת תכניות המבנים ניתנו ברצון מידי כבוד חמדי ביי. וכך יכלה באביב 1905 לצאת לדרך
המשלחת ובהרכבה האדונים האלה: מנהל הבנייה הממשלתי היינריך קוהל ששימש מנהל;
המהנדס המדופלם ארנסט הילר כאדריכל שני ר"וד, קרל וצינגר כארכיאולוג.
בין ה-28 במארס ל-17 ביוני נבדקו בזה אחר זה החורבות של א-סמקה (30 ,29 במארס , ) תל חום
5( עד 27 באפריל , ) אד-דיכה (29 באפריל עד 1 במאי , ) אם אל-קנאטיר 3( עד 6 במאי , ) אם אל-
עמד 8( עד 12 במאי , ) ארביד (13 עד 17 במאי , ) תל חום בשנית (18 עד 27 במאי , ) מירון ( 29
במאי עד 1 ביוני , ) אנ-נברתין 2( עד 4 ביוני , ) כפר ברעם 6( עד 13 ביוני) וא- 'ג יש (14 עד 17
ביוני). האתרים של כרזה, קסיון ויארון זכו רק לביקור קצר.
לאחר שנחקר אתר החורבות של תל חום בידי וילסון וקיצ'נר קנו אותו הפרנציסקנים; שרידי בית
הכנסת כוסו בעפר ובאבנים, הוקפו בחומה ובשטח ינ טעו עצים. כאן נתאפשר לנו, באמצעות 3
יה ענות הקוסטודיה טרה סנטה בירושלים ובתמיכתו של ראש המסדר הפרנציסק ינ בטבריה ב, מהלך
חפירות שנמשכו ארבעה שבועות לחשוף את בית הכנסת במידה הנחוצה כדי לקבוע את תכניתו
ואת מבנהו בו, זמן הנותר לתעד את יתר השרידים הנסמכים.
תוצאות הנסיעה הראשונה הזאת, ובעיקר ההשתכנעות שחשיפה מלאה של בית הכנסת בתל חום
וסביבתו, שהשתמרותו היא הטובה ביותר, עשויה ליצור באתר עצמו תמונה נאה ולהבה יר את
משמעות המבנים האלה, גרמה לחברה המזרחנית הגרמנית לשלוח בסתיו 1907 את האדונים קוהל
וּוצינגר שוב, לנסיעה קצרה. את הרשות להמשך העבודה שהוחל בה בתל חום לא היה אפשר
לקבל למרבה הצער מן הקוסטודיה טרה סנטה, שכן הפרנציסקנים ביקשו לחשוף בעצמם את
השרידים ו, כוונתם הוצאה אמנם אל הפועל בשנים האחרונות. צריך היה אפוא לוותר על חלק זה
של התכנית, וכך התאפשר לבדוק בפירוט את חורבות בית הכנסת בכרזה, בין ה-4 ל- 13
באוקטובר. עם תיעוד המבנה החשוב האחרון הזה הסתיים מחקר בתי הכנסת.
על היינריך קוהל כתב וצינגר:
לבן שנולד ב-4 במאי 1877 לפרופסור הגימנסיה ד"ר קוהל, בקרויצנאך, היו נטייה וכישרון
ללימוד האדריכלות, ולה הוא הקדיש את השנים 1901–1896 בבתי הספר הטכניים הגבוהים
בשרלוטנבורג ב, מינכן ובדרזדן. מן האב הוא קיבל את העניין בארכיאולוגיה המ, שהיה אמור
להיות מכריע בחייו בעתיד, בעיקר מאז שנת 1902 כשהצטרף לאוטו פוכשטיין, אז פרופסור
בפרייבורג ש, נעשה במהרה למורה ולידיד. פוכשטיין גייס אותו כארכיטקט עבור החפירות שניהל
יחד עם ברונו שולץ בבעלבךּ. כאן היה קוהל עסוק משנת 1902 ועד 1904 למרות מחלת
הדיזנטריה הקשה, וגם השתתף בסיור הגדול לסוריה לחקר אתרי חורבות אחרות .
כשחזר מן המשלחת, הוא בא עם פוכשטיין לפרייבורג כדי להשתתף בהרצאות בארכיאולוגי ה
ובתרגילים שבהנהלתו. אך כבר באביב 1905 הוא יצא שוב בראש המשלחת לחקר בתי הכנסת
מטעם החברה המזרחנית הגרמנית, ובעקבותיה באה נסיעה נוספת לפלשתינה בסתיו 1907. נסיעה
זו הביאה אותו ואת וצינגר גם אל עבר הירדן המזרחי, בואכה פטרה, שבה המבנה המכונה קצר
פרעון משך את תשומת לבו בייחוד ב של עיטורי הסטוקו של . ו באמצעות התיאור וההערכה של
המבנה ה , זה שקודם לכן היה ידוע רק באופן חלקי, קיבל בשנת 1908 את התואר דוקטור
לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת רוסטוק.
כבר בשנת 1907, לאחר שעמד בבחינה הממשלתית השני , יה היה קוהל למהנדס בניין ממשלתי,
ומאז שימש בשירות המדינה בהנהלת הרכבות של מגדבורג ופוזן, ולבסוף בוועדת הבינוי
הממשלתית והצבאית בברלין, פעילות שיכלה לרתק ולספק אותו עד שנקרתה לידיו ההזדמנות
לעשייה יצירתית מעשית. לכן באביב 1907 הוא נענה להזמנה חדשה של פוכשטיין לסייע לו 4
בתיעוד האדריכלי של בוע'זכּוי [בירת ממלכת החיתים באנטוליה . ] בשנת 1911 הלך פוכשטיין
לפתע לעולמו טרם זמנו, ואז דאג קוהל לפרסם, בשנת 1912, את החפירה ב. אותה השנה הביא
אותו תחום התעניינותו הישן שוב לא בעלבך כדי להכין את הפרסום הסופי. מכאן, כבר בהיותו
חולה קשות בטיפוס, הוא ביקר פעם נוספת באתר של תל חום כדי ללמוד בעצמו את תוצאות
החפירות של הפרנציסקנים באתר.
לאחר שבגרמניה הוא סבל עוד זמן רב מתוצאות מחלת הטיפוס, החליט לסיים את שנות נדודיו
ולחפש את המשך חייו לעתיד, החלטה שקשתה עליו משום המחשבה שעליו להפסיק את המחקר
ואת החפירות במזרח ש, להן הוא חש מסור, וגם משום המחשבה שלמסלול הממשלתי אין משהו
מרתק להציע לו. כך הוא בחר בתפקיד של מורה אקדמי וסיים את הכשרתו באביב 1914 בבית
הספר הטכני של הנובר בתחום תולדות האדריכלות. באמצע עבודתו ומן ההכנות להרצאותיו
הוציאה אותו המלחמה שפרצה ": מאושר מאוד שהדבר החל סוף-סוף , " הוא עבר ב-7 בספטמבר
אל שדה הקרב.
על פרסום בתי הכנסת עבד קוהל עד זמן קצר לפני שיצא לשדה הקר . ב את השאלות בנוגע לשחזור
המצויר של המבנים יכולנו עוד ללבן במפורט באביב 1914 בברלין. את השרטוטים עצמם הוא
השלים ו, את חלקם אף מסר לדפוס. תיאור המבנים היה מסודר באופן ראשוני על יסוד היומן
שניהלנו באתרים. היה עלי לעבד אותם ולהשלימם בכל מה שמעבר לתיאור הארכיטקטוני ו, אחר-
, כך בהגהות, להעניק להם את הצורה הסופית. את הסיום הזה של העבודה היה עלי אחר-כך לבצע
לבדי, וגם את הבדיקה המסכמת על המקום ההיסטורי של בתי הכנסת, שהייתה כוונה לתת לו
לבדיקה. השרטוטים המתפרסמים כאן שורטטו מחדש כולם בידי קוהל לפי התיעוד שלו ושל הילר.
את ההקדמה סיים וצינגר בדברים האלה:
משימות חדשות ומגוונות, שנפלו בחלקם של שני המחברים לאחר השלמת הבדיקות באתר, חזרו
ודחו את הכנת הפרסום, אך בסוף יולי שנת 1914 הבשיל העניין כך שבסתיו הייתה ההדפסה
אמורה להתחיל. או אז פרצה המלחמה, שבה השתתף היינריך קוהל כאוברלוטננט וכמפקד מחלקה
ברגימנט המילואים הרגלי סיכְּהסַ 101 ב. -26 בספטמבר, כשהוא מסתער בראש מחלקתו, הוא נפל
בקרב ב מורון-וילייה שעל יד ריימס.
הארכיאולוג קרל וצינגר (1948-1877) מתקשר לעוד שתי חפירות בארץ-ישראל העות אמ' נית. בשנים
1909-1907 הוא שיתף פעולה עם ארנסט זלין בחפירות בתל אל-סולטן, והל א הוא התל של יריחו
המקראית, ובכלל זה גם בדיקה קצרה בתלול אבו עלייק בסמוך לוואדי קלט, והל א היא האחוזה
החשמונאית וההרודיאנית של יריחו. אחר-כך הוא חקר ופרסם את החפצים שעלו בחפירות שניהל גוטליב 5
שומכר בתל אל-מותסלים, הוא תל מגידו . לימים נעשה פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטת טיבינגן
שבגרמניה.
לבסוף, מן הראוי להוסיף כאן הערת ביקורת. המבנים הקדומים של בתי הכנסת נחשפו,בחלקם
בחפירה ארכיאולוגית. ספרם של קוהל וּוצינגר הוא לכאורה דוח החפירה, אך יש לציין כי זהו דוח חפירה
חד-צדדי ביותר. הוא עוסק אך ורק בהיבט האדריכלי והאדריכלי-העיטורי של המבנים, ובתחום זה הוא
אמנם ראוי לציון. דומה שבעניין זה הוא משקף בעיקר את מומחיותו של היינריך קוהל.
לעומת זאת אין בדוח הזה דבר וחצי דבר על יתר הממצאים שוודאי עלו בחפירות, כמו כלי חרס,
מטבעות ושאר ממצאים שהם שגרתיים בכל חפירה של אתר עתיק. אין לי ספק שאלה אמנם נאספו
ותועדו בידיו האמונות של וצינגר, אך דומה שצוק העתים הביא להזנחת חלק זה של העבודה. לימים
יתברר כי שאלת התאריך של הקמתם של כל אחד מן המבנים האלה, ושל כל או של רוב המבנים האלה
כקבוצה אחת " – בתי הכנסת הגליליים –" תהיה ה מחלוקת העיקרית ב מחקר בתי הכנסת, וכל החפצים
שעלו בחפירות ולא פורסמו היו עשויים לתרום נתונים חשובים לבירור הסוגיה הזאת. מכל מקום, עבודה
ראשונית זו פתחה את השער למחקר אינטנסיבי בנושא מרכזי בתחום היהדות הקדומה – בית הכנסת
היהודי .