מצבת קבורה פניקית, אבן חול, מתארת את 'סמל תנית', נושאת כתובת: 'מצבת מלך בן עשתרתג', מאה ד' לפסה"נבשם 'פניקים' קראו היוונים לסוחרים יושבי ערי הנמל שלאורך רצועת החוף שלרגלי הר הלבנון ודרומה ממנו. בלשון המקרא נקראים יושבי ערי החוף הצפוניות בשם 'צידונים'. דוד ושלמה הכירו בעליונותם של הפניקים בתחום השיט והמסחר הימי וקיימו קשרים מדיניים וקשרי מסחר עם חירם מלך צור. קשרים דיפלומטיים עמם הביאו לנשואי אחאב מלך ישראל עם איזבל בת אתבעל מלך צידונים.במאות י"א-י' לפנה"ס, לפי המקדימים, או במאה הח' לפנה"ס, לפי המאחרים, החל תהליך ההתפשטות וההתיישבות של הפניקים, בדרך כלל בדרכי שלום באמצעות המסחר, בכיוון מערב, תחילה לקפריסין ואחר כך לאיי הים התיכון ולחופיו המרוחקים: צפון אפריקה, סיציליה, סרדיניה, מאלטה וספרד; בכיוון דרום, לישובים שלאורך חופי דרום הארץ.
התרבות החומרית הפניקית היא המשך לתרבות הכנענית של ארץ-ישראל וסוריה בתקופת הברונזה המאוחרת, אך יש לה סממנים האופייניים לה. בתערוכה מוצגת תרבות זו כפי שהיא משתקפת בכלי החרס, בחפצי המותרות, במנהגי הקבורה, בכתובות הפניקיות ובאדריכלות . במיוחד מובלטת תרומת הפניקים לראשית האדריכלות הימית ולטכנולוגיה של בניית נמלים . רוב הממצאים בתערוכה הושאלו מרשות העתיקות. הם התגלו בחפירות באתרים הפניקיים באכזיב, בים מול חוף שבי ציון, בתל עכו, בתל כיסון, בתל אבו-הואם ובנמל הפניקי בעתלית.
התערוכה מתמקדת בנושאים הבאים:
- אדריכלות הנמלים
- קשרי הסחר הבינלאומיים
- האמנויות הפניקיות - זכוכית, שנהב וצבע הארגמן
- הפולחן
- כלי היום-יום
- מנהגי הקבורה
- כתב וכתובות
כף תמרוקים מעוטרת ששימשה כנראה לצרכי איפור, עשויה עצם, התקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת
צלמית חרס בדמות אישה הרה, התקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת, מאות ו'-ה' לפסה"נ
לוחית שנהב המתארת אישה בחלון, מאה ח' לפסה"נ
פרוטומה (פסל ראש-חזה) של אישה, עשויה חרס צבוע, מאה ו' לפסה"נ